הארי והעצם

האם מעשה טוב ראוי לגמול? האם כשאנחנו עוזרים למי שנמצא בצרה אנחנו מצפים למשהו בתמורה? במשל שבמדרש העתיק חסידה אמיצה במיוחד עוזרת לאריה שעצם נתקעה בגרונו:
אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ,
אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ.
בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם.
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי.
אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה.
[על פי מדרש רבה, פרשה סד פסקה י, מתוך ספר האגדה בעריכת ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי]
במשל שבמדרש האריה החזק טוען שהקורא שיצא מפיו בשלום צריך לשמוח ולהסתפק בכך, ולא לבקש לעצמו שכר נוסף. בסיפור "הארי והעצם" האריה מציע לחסידה את סיפור המעשה כגמול על העזרה שלה, ומי יודע – אולי בזכות הגמול ההוא הגיע המשל העתיק עד אלינו?